פסיכולוגיה רפואית
גוף ונפש יחד

טיפולי פוריות

מהניסיון הקליני שלנו, המפגש עם טיפולי פוריות הוא טלטלה זהותית עמוקה שחורגת מעבר לרצון בילד. אנו רואים כיצד פרוטוקולים הורמונליים הכוללים תרופות כמו Gonal-F או Menopur מחוללים לעיתים קרובות שינויים קוגניטיביים ורגשיים, החל מעייפות כרונית ועד לתנודות חריפות במצב הרוח שפוגעות במגוון רבדי החיים. המטופלים חווים "אובדן שליטה" על האוטונומיה הגופנית, כאשר המיניות עוברת מדיקליזציה וכל "חלון פוריות" הופך למוקד של חרדת ביצוע. זהו אבל ייחודי, לרוב שקוף וחסר טקסים, על אובדן תפקוד ביולוגי ועל עוברים שלא הושגו, מה שיוצר בידוד חברתי תחת מעטה של "סוד" רפואי המכביד על הזהות האישית והזוגית. כפסיכולוגים רפואיים, עלינו להביא ידע ספציפי על הממשק שבין התגובה ההורמונלית לחוסן הנפשי. מחקרים והשטח מראים כי גישת ה-ACT (תרפיית קבלה ומחויבות) יעילה במיוחד כאן, שכן היא מאפשרת למטופלים לפתח גמישות פסיכולוגית מול "רכבת ההרים" של כישלונות והצלחות, בעוד מיינדפולנס מסייע בוויסות החרדה הקיומית במהלך הציפייה המורטת לתוצאות (The Two-Week Wait). עלינו להכיר בכך שדיכאון בטיפולים אינו רק תגובה רגשית, אלא לעיתים תוצר נוירולוגי של דיכוי הורמונלי, למשל בעת שימוש בדקפפטיל. היכולת שלנו לנרמל את הקושי, לזהות פגיעה בדימוי הגוף ולספק כלים לוויסות המערכת הסימפתטית לפני פרוצדורות פולשניות כמו שאיבת ביציות, היא קריטית להמשכיות הטיפול הרפואי.